אני שייך לדור ילידי תש"ח. דור שהוריו לחמו להקמת המדינה והשתתפו במלחמת סיני. דור שהתגייס לצה"ל תחת פיקודו של הרמטכ"ל דאז רב אלוף יצחק רבין ז"ל, ערב המלחמה הבאה בתור, מלחמת ששת הימים. דור שילדותו ונעוריו עברו בתחומי הקו הירוק. דור שיצא למלחמת ששת הימים ממדינה קומפקטית מאוימת אך חזקה וכעבור הרף של שישה ימים הפך להיות דור המשרת בצבא כובש. אחרי שיכרון הניצחון החל תהליך העיכול וההבנה של המשמעויות מרחיקות הלכת של המצב החדש. במשך שלושים השנים שעברו מאז הספיקו בני דורי להיות מגויסים למלחמות שנתרגשו עלינו בשל אזלת יד מדינית. מלחמות שגבו מחיר דמים כבד.

מאז חתימת הסכם השלום עם מצרים החל להסתמן עידן חדש - עידן בו הוחלט על ידי קברניטי מדינות אמיצים להחליף את שדה הקרב בשולחן דיונים. עידן של שלום שתחילתו במדבר סיני. הנתיב היה ברור וכך גם המכשולים בהמשכו. אך בעיקר, חלום השלום וחסל סדר מלחמות החל לקרום עור וגידים.

השלב בו חדרה לתודעה ההכרה כי פתרון הבעיה הפלשתינאית הינו קריטי והכרחי לצורך קידום תהליך השלום היווה קפיצת דרך משמעותית ביותר. קפיצת דרך שתרשם בהיסטוריה לזכותו של יצחק רבין. יצחק רבין שאחריו ולפקודתו הלכנו למלחמה לפני שלשה עשורי שנים ואחריו ובמורשתו אנו בוחרים היום ללכת בדרך השלום. במהלך תקופת אחיזתנו בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים הוקז משני הצדדים דם רב. מול המאבק הפלשתנאי להכרה בזכויותיו מצא הדור שלנו עצמו במצב בלתי אפשרי . תהליך של מעבר מצבא הגנה לצבא כיבוש על כל המשתמע מכך. תהליך הרה אסון בעיקר בהשלכותיו החברתיות ובראש וראשונה זילות הערך 'חיי אדם'. לתוך סבך השמירה והקיום של חיים תוך כיבוש נכנסו גורמים שהפכו את המצב למסובך יותר. בעיקר התנהגותן ומעשיהן של קבוצות קיצוניות בשני הצדדים. מאז רצח רבין התווספה לגורמים אלה אוזלת יד משוועת של צמרת מדינית חסרת כיוון וחזון שמאבק ההישרדות שלה ושל העומד בראשה כיום מחזיר אותנו לימי טרום מלחמה ומעמיד בסכנה את הישגי השלום עד כה, את המשכו ומכאן נובע את שלומנו אנו ושלום בנינו.

והדור שלנו, דור שלאחר כמעט יובל שנות חיים ראה את האור בקצה המנהרה. דור שהיה במטווחי לחיצת יד לשלום עם מי שהכירו בזכות קיומינו כמדינה ריבונית באזור לאחר שנים של מלחמות. דור השואף עבור בניו לשרות צבאי ללא מלחמות מוצא עצמו שולח את בניו לצבא ומקריב קורבנות למען ערכים שקידושם מוביל למלחמות נוספות. וכל זה קורה תוך הטמעה הרת אסון של חולות רעות שלאורך כל ההיסטריה פשו בקרב עמים כובשים והביאה לחורבנם. ערכים המסכנים את הרקמה החברתית השבירה והעדינה בלאו הכי של אוכלוסיית המדינה.

דורנו מוצא עצמו נאבק בשתי חזיתות מאבק למען קידום תהליך השלום ומאבק השמירה על צביונה הדמוקרטי של המדינה. מפלה בכל אחת מהחזיתות עלול להוביל אותנו לסיומה של האפיזודה - מדינת ישראל העצמאית. המאבק בשתי החזיתות בו זמנית מותיר אותנו מפולגים. מפולגים מאלה שהן דמוקרטיה ווהן השלום אינם מעניינם, מפולגים מאלה הרואים את השלום באותן עיניים כמונו אך רואים בדמוקרטיה ערך הנוגד את תפיסתם החברתית. ומפולגים מאלה הרואים כמונו את ערך הדמוקרטיה אך חלוקים עלינו בעניין השלום. אם ניתן היה להוביל כל אחד מהמאבקים לחוד והסוף המר לא היה עומד בסיומו הכושל של כל אחד מהם היה רוב ברור בעד השגתו של כל יעד בנפרד. אנו עומדים בדילמה קשה - לוותר על השלום למען הדמוקרטיה או לוותר על הדמוקרטיה למען השלום. התשובה העצובה היא שלא ניתן להפריד בין שני המאבקים ולכן יש לפתוח במבצע כיבוש לבבות בו זמנית למען השלום ולמען הדמוקרטיה. משניהם ייגזר מצבנו ודמותנו כמדינה בה יחיו צאצאינו. זו עבורי ולהנחתי גם עבור רבים אחרים מורשתו של יצחק רבין.